בֶּאֱמֶת הַחַזָּן רוֹאֶה אֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין כול'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנִינוּ. בְּאֱמֶת. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. מָהוּ מְתַקֵּן. רָאשֵׁי פְרָקִים פְּסוּקִין. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הַתִּינּוֹקוֹת מְתַקְּנִין לָהֶן רָאשֵׁי פְסוּקֵיהֶן לְאוֹר הַנֵּר. מַיי כְדוֹן. אִילֵּין בָעֵיי דְּיִטְפֵי בוּצִינָּא. וְאִילֵּין לָא בָעֵיי דְּיִטְפֵי בוּצִינָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
מיי כדון. מאי טעמא התירו להן דהא מדקאמר רשב''ג התינוקת מתקנין משמע אפילו שלא בפני רבן וקאמר דהיינו טעמא לפי שחלוקין בדעות הן אלו רוצין שיכבה הנר מאיליו ולא להטותו שידליק ואלו לא רוצין שיכבה וא''כ מסתמא מוחין זה בזה הן והלכך לא חשש רשב''ג בתינוקות:
תני. בתוספתא שם רשב''ג אומר מתקנין פרשיותיהן לאור הנר. מכינין לידע מקום הפרשה שיקראו למחר:
באמת וכו'. כל מקום ששנינו באמת הלמ''מ הוא וכך הוא מפורש לעיל בפ''ב דכלאים ובהרבה מקומות:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ. מַעֲשֶׂה בְחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם זִקְנוּתָךְ. כְּגוֹן אֲנִי. אֲתַת חָדָא רוּחָא וּנְסִיתֵיהּ. וּשְׁרֵי תָהִי בֵיהּ. 8b אָֽמְרָה לֵיהּ. לֹא תִצּוֹק. רוּחַ אֲנָא. אֲזִיל וְאִישְׁתַּוֵּי לַחֲבֵרֶיךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
אתת חדא רוחא ונסיתיה. ובאת שידה אחת בדמות נקבה בן אדם לנסותו ומכיון שלא עמד בהנסיון התחיל אח''כ לתהות ולהתחרט בו והיה מצטער מאד ואמרה ליה לא תצעוק ולא תצטער רוח אנא ולנסותך באתי והזהר שלא תאמר עוד כך אלא זיל ואשתוי לחבריך ותאמר כמו ששנו הם אל תאמן בעצמך עד יום מותך:
כגון אני. שכבר זקנתי ומובטחני שלא אחטא:
תמן תנינן וכו'. בפ''ב דאבות ואיידי דמייתי עובדא דר' ישמעאל בן אלישע מייתי נמי להאי עובדא דכעין קמייתא הוא שרצה לסמוך על עצמו:
תַּנֵּי. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. לֹא יֹאכַל זָב פָּרוּשׁ עִם זָב עַם הָאָרֶץ. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. וּמַה טַעֲמֵיהוֹן דְּבֵית הִלֵּל. זֶה זָב וְזֶה זָב. וּמַה טַעֲמְהוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. שֶׁהוּא מִתְרַגֵּל עִמּוֹ בִימֵי טוּמְאָתוֹ הוּא מִתְרַגֵּל עִמּוֹ בִימֵי טַהֳרָתוֹ. רִבִּי חִייָה רוֹבָה מְפַקֵּד לְרַב. אִין אַתְּ יְכִיל מֵיכוּל כָּל שַׁתָּה חוּלִין בִּטַיֳרָה אֲכוֹל. וְאִם לָאו תְּהֵא אֲכִיל שִׁבְעָה יוֹמִין מִן שַׁתָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
שבעה יומין מן שתא. והן הימים שבין ר''ה ליוה''כ:
ומ''ט דב''ש. מפני שחששו מתוך שהוא מתרגל עם העם הארץ בימי טומאתו של הפרוש יבא להתרגל עמו בימי טהרתו ויטמא העם הארץ את הטהרות שלו וב''ה לא חששו לכך:
זה זב וזה זב. והואיל ועכשיו אף הפרוש דברים טמאים קאכל ליכא למיחש מידי:
פרוש. שאוכל הכל בטהרה בימי טהרתו:
כַּיּוֹצֵא בוֹ לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה כול': תַּנֵּי. רִבִּי שִׂמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אוֹמֵר. רְאֵה עַד אֵיכַן פָּֽרְצָה טַהֳרָה. שֶׁנֶּאֱמַר כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר הָיָ֙ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרוֹץ לָרוֹב. וּבֵית֙ אֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם פָּֽרְצ֖וּ לָֽרוֹב: שֶׁלֹּא גָֽזְרוּ לוֹמַר שֶׁלֹּא יֹאכַל טָהוֹר עִם הַטָּמֵא. אֶלָּא אָֽמְרוּ לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה. הָא זָב עִם מְצוֹרָעַת מוּתָּר. וְיָשַׁ֛ב מִח֥וּץ לְאָֽהֳל֖וֹ וְלֹא מִחוּץ לְאָֽהֳלָהּ. מְצוֹרָע עִם זָבָה אָסוּר. מְצוֹרָע עִם מְצוֹרָעַת אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
מצורע עם מצורעת אסור. שהוא אסור בתשמיש המטה:
מצורע עם זבה אסור. דבהא ודאי איכא למיחש שלא יבעול את הזבה והוא בכרת וקמ''ל דאפילו המצורע שקשה לו התשמיש ביותר מן הזב אפ''ה חששו:
הא זב עם מצורעת מותר. כלו' דמדייק הש''ס מדקתני לא יאכל הזב עם הזבה ולא קתני לא יאכל הטמא עם הטמאה ושפיר הוה שמעינן שעשו הרחק שלא יבעול את הנדה טמאה אלא לדיוקא איצטריך דזב עם אשתו המצורעת מותר שאף אם יבאו לידי הרגל דבר אין כאן איסור דישב מחוץ לאהלו כתיב ודרשו מכאן שהמצורע אסור בתשמיש המטה אבל לא מחוץ לאהלה והמצורעת מותרת בתשמיש. ולהכי לא קתני סתם הטמא עם הטמאה לפי שיש ששניהן טמאין הן וליכא למיחש בהו מידי והא קמ''ל דתנא דמתני' ס''ל כהך דרשא לאהלו ולא לאהלה:
שלא גזרו לומר שלא יאכל טהור עם הטמא. כלומר שלא הוצרכו לגזור כך לפי שבלאו הכי היו נזהרין בזה וכך הוא בתוספתא ולא גזרו הראשונים לו' לא יאכל הטהור עם הנדה שהראשונים לא אכלו עם הנדות:
פרצה טהרה. כלומר שנתרבה ומביא הש''ס ראיה ללשון זה כדכתיב כי מעט וגו' וכן כדכתיב ובית אביהן פרצו לרוב. בד''ה א' ד':
כיוצא בו וכו' תני וכו'. בתוספתא שם:
תַּנָּא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹנָייָא. תַּלְמִידֵי בֵית שַׁמַּי עָֽמְדוּ לָהֶן מִלְּמַטָּה וְהָיוּ הוֹרְגִין בְּתַלְמִידֵי בֵית הִלֵּל. תַּנֵּי. שִׁשָּׁה מֵהֶן עָלוּ וְהַשְּׁאָר עָֽמְדוּ עֲלֵיהֶן בַּחֲרָבוֹת וּבִרְמָחִין.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל ר' יהושע. אני אומר בהפך אלא כאלו שהיתה הסאה מליאה והם חיסרוה ויאות הוא לדמות ענין זה לחבית זו שהיתה מליאה שמן וכשאתה נותן לתוכה מים היא מפזרת את השמן וכך הוא זה שע''י שגזרו עליהן יותר מדאי מתוך כך עוברין הן אף על מה שהיו נזהרין בהן בתחלה:
ששה מהן. מתלמידי ב''ש עלו לעלייה ותשאר מהם עמדו עליהן מלמטה על תלמידי ב''ה בחרבות וברמחים כדי שלא יעלו וירבו אותן שהן מב''ש למעלה על אותן של ב''ה:
הלכה: אֵילּוּ מֵהֲלָכוֹת שֶׁאָֽמְרוּ בַעֲלִיַית חֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה בֶן גָּרוֹן כְּשֶׁעָלוּ לְבַקְּרוֹ כול'. אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה קָשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כַּיּוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ הָעֶגֶל. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. בּוֹ בַיּוֹם גָּֽדְשׁוּ אֶת הַסְּאָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. בּוֹ בַיּוֹם מָֽחֲקוּ אוֹתָהּ. אָמַר לוֹ רִבִּי לִיעֶזֶר. אִילּוּ הָֽיְתָה חֲסֵירָה וּמִילְאוּהָ. יְאוּת. לְחָבִית שֶׁהִיא מְלֵיאָה אֱגוֹזִין. כָּל מַה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לְתוֹכָהּ שׁוּמְשְׁמִין הִיא מְחַזֶּקֶת. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אִילּוּ הָֽיְתָה מְלֵיאָה וְחִיסְּרוּהָ. יְאוּת. לְחָבִית שֶׁהָֽיְתָה מְלֵיאָה שֶׁמֶן. כָּל מַה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לְתוֹכָהּ מַיִם הִיא מְפַזֶּרֶת אֶת הְשֶּׁמֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אותו היום וכו'. תוספתא היא בפ''ק לפי שהיה הלל יושב כפוף לפני שמאי ועוד שהיו ב''ש הורגין בתלמידי ב''ה כדלקמן:
בו ביום גדשו את הסאה. כלו' דר''א מרבה בשבח על הגזירות שגזרו בו ביום כדי לעשות גדר והרי זה כסאה מלאה וגדושה ע''י כך. ור' יהושע קאמר דלא היא אלא אדרבה שע''י שגזרו הרבה יותר מדאי ורוב הצבור אין יכולין לעמוד בהן וע''י כך עוברין הן על דברי תורה וה''ז כסאה מחוקה שע''י שהרבו עליה בטפיפתה חסרה ממדתה ונמחקה. ומביא כל אחד מהן משל ודמיון לדבריו:
אילו היתה חסירה ומליאה יאות. האי אילו להאמת שהוא כן מיתפרשא וכך הוא דרך הש''ס הזה בכל מקום לתפוס לשון אלו על דבר שהוא כך וכלו' הרי זה כאילו היתה חסירה בתחלה ומילאוה אותה ויאות הוא כן כדמסיק להמשל שהרי זה דומה לחבית שהיא מליאה אגוזין וכל מה שאתה נותן לתוכה שומשמין היא מחזקת והאגוזים עומדין במקומן במלואן ונמצאת חבית זו אע''פ שמליאה היתה מאגוזים מ''מ חסירה משומשמין היתה ועל ידי שמילאוהו גם בשומשמין מחזקת היא הכל וכך הוא זה שמתוך שהוסיפו עליהן לגזור ולהחמיר ע''י כך מתקיימין הן דברי תורה ונזהרין הן מכולן:
משנה: אֵילּוּ מֵהֲלָכוֹת שֶׁאָֽמְרוּ בַעֲלִיַית חֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה בֶן גָּרוֹן כְּשֶׁעָלוּ לְבַקְּרוֹ. נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר דָּבָר גָּֽזְרוּ בוֹ בַיּוֹם:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אלו מהלכות שאמרו וכו'. לפי נוסחא זו אדלקמן קאי אין שורין וכו':
נמנו ורבו וכו'. כלומר ויש מן הלכות שנמנו ורבו ב''ש על ב''ה כשעמדו למנין:
וי''ח דבר גזרו בו ביום. מפרש בגמ' מאי נינהו:
מִיכָּן הָיָה רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר. זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת. נְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טַהֳרָה. טַהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי קְדוּשָּׁה. קְדוּשָּׁה לִידֵי עֲנָוָה. עֲנָוָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְ. יִרְאַת חֵטְ לִידֵי רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ לִידֵי חֲסִידוּת. חֲסִידוּת לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים. תְּחִיַּת הַמֵּתִים לִידֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב. זְרִיזוּת לִידֵי נְקִיּוּת. וְכִלָּה וְכִיפֵּר. נְקִיּוּת לִידֵי טַהֳרָה. וְכִפֶּ֥ר עָלֶי֛הָ הַכֹּהֵן֭ וְטָהֵֽרָה. טַהֳרָה לִידֵי קְדוּשָּׁה. וְטִֽיהֲרוֹ וְקִידְּשׁוֹ. קְדוּשָּׁה לִידֵי עֲנָוָה. כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר רָ֣ם וְנִישָּׂא שֹׁכֵ֥ן עַד֙ וְקָד֣וֹשׁ שְׁמ֔וֹ מָר֥וֹם וְקָד֖וֹשׁ אֶשְׁכּ֑וֹן וְאֶת דַּכָּא֙ וּשְׁפַל ר֔וּחַ. עֲנָוָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְ. דִּכְתִיב עֵ֣קֶב עֲ֭נָוָה יִרְאַ֣ת יְי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר. מַה שֶׁעָשָׂת חָכְמָה עֲטָרָה לְרֹאשָׁהּ עָשָׂת עֲנָוָה עֵקֶב לְסוּלְייָסָהּ. דִּכְתִיב רֵ֘אשִׁ֤ית חָכְמָ֨ה ׀ יִרְאַ֬ת יְי. וּכְתִיב עֵ֣קֶב עֲ֭נָוָה יִרְאַ֣ת יְי. יִרְאַת חֵטְ לִידֵי רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. דִּכְתִיב אָ֗ז תָּ֭בִין יִרְאַ֣ת יְי וְדַ֖עַת אֱלֹקִים תִּמְצָֽא׃ רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ לִידֵי חֲסִידוּת. דִּכְתִיב 9a אָ֤ז דִּבַּ֪רְתָּֽ בְחָ֡זוֹן לַֽחֲסִידֶ֗יךָ. חֲסִידוּת לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים. דִּכְתִיב וְנָֽתַתִּ֨י רוּחִ֤י בָכֶם֙ וִֽחְיִיתֶ֔ם. תְּחִיַית הַמֵּתִים לִידֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב. דִּכְתִיב הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שׁוֹלֵחַ לָכֶ֔ם אֵת֭ אֵלִיָּ֣ה חַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְי הַגָּד֭וֹל וְהַנּוֹרָֽא וְהֵשִׁ֤יב לֵֽב אָבוֹת֙ עַל בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִי֭ם עַל אֲבוֹתָ֑ם. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. כָּל מִי שֶׁהוּא קָבוּעַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאוֹכֵל חוּלָיו בְּטַהֳרָה וּמְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ וְקוֹרֵא אֶת שְׁמַע בַּבּוֹקֶר וּבָעֶרֶב מוּבְטַח לוֹ שֶׁהוּא מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
אז דברת בחזון. שהוא רוח הקדש וזהו שתדבר ע''י כך לחסידיך לפי שזה יבא לידי חסידות:
ונתתי רוחי בכם. וכבר תבאו לידי מדה הראויה להביא מדת חסידות ואז יהיה תחיית המתים וע''י אליהו זכור לטוב כדכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' לפני בא יום ה' הגדול והנורא והשיב וגו' וזהו תחיית המתים שהכל יחיו וישובו לכם זא''ז:
אז תבין יראת ה'. אם תבין יראת ה' ומהו יראת ה' השלימה אז דעת אלהים תמצא תדע ע''י רוח הקדש:
מה שעשת חכמה עטרה לראשה. והוא היראה האנושית שהיא יראת העונש ואצל החכמה היא עטרה לראשה כדכתיב ראשית חכמת יראת ה' שהיא ראשית להחכמה שאם אין יראה אין חכמה דמה תועלת מהחכמה שלו אם אין לו יראה ואם כל זה אותה היראה עשת הענוה עקב לשולייתה כמו לשוליה כדכתיב עקב ענוה יראת ה' וכלומר יראת ה' האמורה אצל החכמה והיא הגורמת ליראה שאם אין חכמה אין יראה שאינו יודע להזהר ולהתנהג ביראה ואעפ''כ יראה זו אינה אלא עקב עצל הענוה לפי שאם מתרגל האדם בענוה מתוך שהוא חושב תמיד מה אני ומה חיי יבא לידי יראת הרוממות כמו שאמרנו:
עקב ענוה. סופה מביאה לידי יראת ה' וזהו יראת הרוממת שהיא ירא' המובחרת לפי שמחשב בעצמו וכי מה אני השפל רוח וברי' שפילה לפני גודל רוממות יתברך ב''ה וירא מלפניו מלעבור על מצותיו וכן יהיה זריז לקיים ולעשות:
מרום וקדוש אשכון. עם מי שהוא קדוש אשכון עמו לפי שעי''כ בא לידי ענוה ואהיה שוכן את דכא ושפל רוח:
וטיהרו. וע''י כך בא לוקידשו:
וכפר עליה. מכיון שכפר עליה טהרה:
מכאן היה ר' פנחס בן יאיר אומר. מדאיירינן בזריזות הדבר שלא יבאו לידי הרגל עבירה זריזות וכו'. זריזות לידי נקיות. דכתיב בעבודת כ''ג ביוה''כ וכלה וכפר מתוך שהוא זריז בעבודה ולכלותה כפי הציווי בא לידי כפרת עונות ואין לך נקיות גדול מזה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source